<h1>סמ"ג עשין סימן ע'</h1>
<h2>דף נג.</h2>
בפרק הניזקין (גיטין נ"ג א') אמר רבי יוחנן המזיק את ממון חבירו היזק שאינו ניכר הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו הרי זה פטור מן התשלומין דין תורה אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והפחית את דמיהן הרי זה חייב ומשלם מה שהפחית מדמיהן (רמב"ם חובל ומזיק פ"ז ה"א) אם היה מזיד כמו ששנינו שם (נ"ב ב') המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב. ודבר זה קנס הוא שקנסו [אותו] חכמים שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני (ע"פ רמב"ם שם ה"ג) והלכה כדברי רבי יוחנן שהרי [דברי] חזקיה שחולק שם עליו עולה בתיובתא. המנסך יין חבירו לעבודה זרה לא נאסר היין שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו (רמב"ם שם ה"ו), דכיון שאינו שלו לא שמיה תקרובת (ע"פ ר"ש כלאים פ"ז מ"ד). ואם היה לו בו שותפות או שהיה משומד שהרי הוא כגוי או שהתרו בו וקבל התראה שהרי הוא משומד הרי זה אוסר היין וחייב לשלם, והיאך יתחייב זה לשלם והרי הוא מתחייב בנפשו מפני שמשעה שהגביהו נתחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך (המשך לשון הרמב"ם שם) כדאיתא בפרק השוחט (חולין מ"א א').
<h2>דף פח:</h2>
אמר רבא (ב"ק פ"ד א'—ב') נזקי שור בשור ונזקי שור באדם גובין אותו בבבל ובח"ל, ומסקינן שאינו מדבר בנזקי קרן שהרי פסק בפרק ראשון (ט"ו ב') שחצי נזק הוא קנס ומחמת כן אומר רבא אין מועד בבבל מאחר שאין מתחייב בנגיחות הראשונות אלא מדבר בנזקי השן ורגל שהן מועדים מתחילתן והזיקן מצוי אבל נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור אין גובין אותו בבבל ולא בח"ל שהרי צריך סמוכין לדברים האלה כמו שאומר שם ואין סמיכה בח"ל (פ"ד ב' רש"י ברה"ע), ואף על פי שהבא לידון בעדי הודאות והבא לידון בעדי הלוואות אומר שם שבח"ל דנין אותו בשליחות הסמוכין שבארץ ישראל שאם לא כן אין דנין אותם בח"ל שנאמר על כל הפרשה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ודרשינן (גיטין פ"ח ב' ותו') לפניהם ולא לפני הדיוטות דלפניהם (ה)[א]אלהים האמור למטה עונה דמשמע מומחין. אומר שם במסקנא, כי עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיחא ואית בה חסרון כיס אבל בדבר המצוי ואין בה חסרון כיס כגון בושת ודבר שאינו מצוי ויש בו חסרון כיס כגון נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור אין אנו עושין שליחותם. כתב רב אלפס (שם) מנהג שתי ישיבות שאף על פי שאין גובין קנס מנדין אותו עד דמפייס לבעל דינו ואם נתן לו שיעור הראוי ליתן לו מתירין את נדויו מיד בין נתפייס בעל דינו בין לא נתפייס בעל דינו עכ"ד, ואין נראה לר"י דהאי לנקטיה בכובסיה דלשבקיה לגלימיה הוא ואמרינן נמי (ט"ו ב') גבי האי כלבא דאכל אימרא משמתינן ליה עד דסליק הזיקא אבל משום תשלומין לא משמתינן [ליה].
